הניסיון הראשון שלי בעולם אומנויות הלחימה היה בגיל 5.

ידעתי שעבורי זה הולך להיות מסע ארוך מאוד, והיום אני מרגיש שהמסע הזה לא יסתיים לעולם.  

 

התחושה היא שלידע יש אופק אינסופי משלו ולכן התלהבותי נשארת ברמות גבוהות כל הזמן.

 

המטרה שלי ב"לחימה הריאלית" היא להיות מדויק, רגיש ויצירתי בו זמנית.  וזאת על ידי הבנה מדויקת מי היריב שלי ומה המצב שמאלץ אותי  לבצע את הפעולה הנדרשת.

 

האם זה מצב של חיים או מוות שעלול להזדקק לפתרון קטלני?

או  אולי  נטרול  של היריב/האיום היא האפשרות הטובה ביותר  לפתור את המצב?

זה לוקח שברי שניה כדי לקבל את ההחלטות האלה.

אני מלמד מערכות לחימה שונות שכוללות יד ריקה, קרקע, סכין, מקל קצר או כל כלי נתון שניתן להשתמש בהם בתרחישים מאולתרים לשימוש אזרחי וצבאי כאחד.

 

הרעיון הוא לנצל  רפלקסים עמוקים המבוססים על האינסטינקט האנושי והן ההבנה הביומכנית הטבעית של האדם ולהקנות למתאמנים עקרונות לחימה ולא להשתמש בהכרח בדפוס טכניקה מבוססת "חשיבה" .

 

יש לי למעלה מ-35 שנות ניסיון וחוקר מגוון עצום של אומנויות לחימה שונות.

 

שום דבר לא מביא לי יותר שמחה מאשר להעביר את הידע שרכשתי לאחרים.